מחקר עוקבה רטרוספקטיבי ארצי מבוסס אוכלוסייה זה, התבסס על מאגר המחקר הלאומי לביטוח בריאות בטייוואן. חולות אנדומטריוזיס (16,758 מקרים) וקבוצת ביקורת ללא אנדומטריוזיס (16,758 מקרי ביקורת) זוהו על פי מאפיינים בסיסיים ותחלואה נלווית. Student’s t-tests ומדד קפלן-מאייר שימשו להערכת יחס הסיכון (HR) וההסתברות המצטברת ל-SLE בשתי הקבוצות.
עוד בעניין דומה
קבוצת חולות האנדומטריוזיס הראתה שיעור צפיפות היארעות גבוה יותר באופן משמעותי (0.3 לעומת 0.1 לכל 1,000 שנות אדם) ויחס סיכון גבוה יותר ל-SLE (HR מותאם [aHR], 2.37; רווח בר סמך של 95%, 1.35-4.14) בהשוואה לקבוצה ללא אנדומטריוזיס. ניתוח תת-הקבוצות העלה כי חולות אנדומטריוזיס בגילאי 30 עד 45, או חולות שהשתמשו בנוגדי דלקת שאינם סטרואידים, או חולות ללא תרופות הורמונליות, היו בסיכון גבוה יותר ל-SLE. התערבות כירורגית לא השפיעה באופן משמעותי על הסיכון של חולות אנדומטריוזיס לחלות ב-SLE.
תוצאות מחקר זה הדגימו סיכון מוגבר ל-SLE בחולות אנדומטריוזיס. על הרופאים להיות מודעים לקשר זה בעת טיפול בחולות אנדומטריוזיס או SLE.
מקור: