דלקת מפרקים שגרונית מביאה לפגיעה במפרקים ומגבירה את הסיכון לצורך בהחלפת מפרק מלאה של הברך (TKR) והירך (THR). עם זאת, טרם התבררה ההשפעה של טיפול בדלקת מפרקים שגרונית עם תרופות ביולוגיות (bDMARDs) על מניעה של הצורך ב-TKR או THR.
עוד בעניין דומה
במחקר רטרוספקטיבי לאומי שפורסם בכתב העת Rheumatology עשו החוקרים שימוש במסד הנתונים של ביטוח הבריאות הלאומי של טייוואן, המבוסס על תביעות מן השנים 2000-2013. הסיכון ל-TKR ו-THR שקיבלו טיפול ביולוגי הושווה לזה של קבוצת נבדקים שקיבלו טיפול עם csDMARD, עם התאמה על פי גיל ומין. מודל רגרסיה רב-משתני של קוקס שימש את החוקרים להערכת ההשפעה של השימוש ב-bDMARDs על הסיכון ל-TKR ו-THR.
מתוך 5,979 מטופלים בקבוצת הטיפול הביולוגי ו-11,958 נבדקים מקבוצת הביקורת, 249 (4.16%) ו-871 (7.28%) נבדקים עברו ניתוח TKR, בהתאמה. מתוך 6,245 נבדקים בקבוצת הטיפול הביולוגי ו-12,490 נבדקי ביקורת, 159 (2.55%) ו-516 (4.13%) מטופלים עברו ניתוח THR.
שיעור ההיארעות של TKR היה נמוך יותר באופן מובהק בקבוצת הטיפול הביולוגי (11.73 לעומת 16.33 ל-1,000 שנות אדם, P <0.001) וכן גם שיעור ההיארעות של THR (7.09 לעומת 9.16 ל-1,000 שנות אדם, P<0.001).
לאחר תקנון לערפלנים, מטופלים מתת-הקבוצה שקיבלה טיפול עם bDMARD במינון רגיל, היו באופן מובהק בסיכון נמוך ל-TKR (יחס סיכונים מתוקנן [aHR] = 0.55, רווח בר-סמך 95%: 0.38-0.81) ו-THR 0.63), 0.40-0.98). נבדקים שלא טופלו עם מתוטרקסט, שהשתמשו בסטרואידים, החליפו טיפול ביולוגי, או סבלו מתסמונת APLS במקביל, היו בסיכון גבוה יותר באופן מובהק ל-TKR ו-THR.
לסיכום, הסיכון של מטופלים שהשתמשו ב-bDMARD במינון נמוך עד בינוני להזדקק להחלפה מלאה של הברך או הירך היה זהה לסיכון של מטופלים שקיבלו csDMARD, ולעומתם חולים שטופלו עם bDMARD במינון המקובל היו בסיכון נמוך באופן מובהק להחלפת מפרק.
מקור:
Chang, YS et al. Rheumatology (Oxford). 2021 Sep 17:keab671.doi: 10.1093/rheumatology/keab671